תחשבו על ילד שמציק ופוגע באחרים בהפסקה, ומיד אחר כך מבקש מהמורה פרס על התנהגות טובה. זה מרגיש מאוד לא מתאים, נכון? בדיוק על מצב כזה הנביא מדבר עם העם. הוא מסביר להם שאפילו אם הם יתפללו מכל הלב, ה' לא יקבל את התפילה שלהם אם באותו זמן הם מתנהגים ברשעות כלפי אחרים.
כשהנביא אומר וּבְפָרִשְׂכֶם כַּפֵּיכֶם, הוא מתאר את הדרך שבה אנשים היו פורשים ופותחים את כפות הידיים שלהם כלפי מעלה אל השמיים בזמן התפילה, כדי להתחנן ולבקש בקשות. אבל התגובה של ה' למעשה הזה היא קשה: אַעְלִים עֵינַי מִכֶּם. ה' מסתיר את הרחמים שלו, לא מסכים להושיע, ולא יקשיב לתפילה גם אם הם יצעקו אליו ויבקשו עזרה כל היום.
הסיבה לדחייה הזו מופיעה מיד אחר כך: יְדֵיכֶם דָּמִים מָלֵאוּ. אותן ידיים ממש שהם מרימים למעלה כדי להתפלל, מלוכלכות במעשים רעים. הכוונה היא לאו דווקא שהם רוצחים, אלא שהידיים שלהם עסוקות במעשים אכזריים, בניצול של אנשים חלשים ומסכנים ובהתנהגות של חוסר צדק.
ה' אוהב את התפילות שלנו ושמח לשמוע אותן, אבל רק כשהן מגיעות מאדם שמשתדל להיות טוב וישר. אי אפשר לעשות מעשים רעים בידיים, ואז להשתמש באותן ידיים כדי לבקש ברכה. כדי שהתפילה באמת תתקבל, צריך קודם כל לתקן את ההתנהגות, להיטהר ולעזוב את הדרך הרעה.