חשבתם פעם מה הדבר הכי חשוב בחגים שלנו? האם אלו רק הסעודות הגדולות והבגדים החגיגיים, או שיש בהם משהו עמוק יותר? ה' מסביר לעם ישראל שאי אפשר לחגוג ולהתפלל כלפי חוץ, אם במקביל מתנהגים בצורה לא טובה לאנשים אחרים. ה' קורא לחגים של העם חָדְשֵׁיכֶם וּמוֹעֲדֵיכֶם, כלומר החגים שלכם. הסיבה לכך היא שבמקום לנצל את ימי החג כדי להתקרב לה', העם הפך אותם לחגים שבהם הם חושבים רק על עצמם. הם היו מסיימים את התפילות ומיד הולכים רק לאכול, לשתות וליהנות, ושכחו לגמרי את המטרה האמיתית של החג.
ההתנהגות הזו, של אנשים שמקיימים מצוות כלפי חוץ אבל לא משתדלים להיות טובים יותר אחד לשני, היא דבר שה' לא יכול לקבל. ה' מתאר שהמעשים השליליים האלה הפכו עליו לָטֹרַח, כמו משא כבד מאוד שמעיק עליו. הוא מוסיף את המילה נִלְאֵיתִי, שמשמעותה התעייפתי ואין לי יותר כוח. ממש כמו שאדם שסוחב תיק כבד על הגב במשך זמן רב מרגיש אפיסת כוחות, כך ה' אומר שהוא התעייף נְשֹׂא, כלומר התעייף מלשאת את המשא הזה וגם התעייף מלסלוח לעם שוב ושוב על אותן טעויות, בזמן שהם בכלל לא מנסים לתקן את ההתנהגות שלהם באמת.