קרה לכם פעם שניסיתם להזהיר מישהו מפני טעות, אבל הוא פשוט סירב להקשיב? תארו לעצמכם איך זה מרגיש. הנביא היה כל כך מופתע מהמעשים הלא טובים של העם, עד שהוא פשוט התרחק מהם. אבל אז ה' פונה אליו ואומר לו: עַתָּה בּוֹא. ה' מבקש ממנו לחזור אל העם, לא לוותר, ולתעד את כל האזהרות שלו. ה' מצווה עליו לכתוב את הדברים ממש בנוכחות העם, ולכן נאמר אִתָּם, כדי שכולם יהיו עדים לכך. הוא מתבקש לכתוב את הנבואה בשתי דרכים כדי שתשמר היטב: כׇתְבָהּ עַל לוּחַ, כלומר לכתוב על טבלה שתישאר כזיכרון לאנשים שחיים באותו הזמן, וְעַל סֵפֶר חֻקָּהּ, שזה אומר לחקוק ולרשום את הדברים בתוך ספר שיישאר קיים גם לדורות הבאים. ולמה כל כך חשוב לכתוב את זה? הפסוק מסביר שהכתיבה הזו וּתְהִי לְיוֹם אַחֲרוֹן לָעַד עַד עוֹלָם. הכתב ישמש כעדות נצחית. כך, אם יגיע יום קשה של עונש, שנקרא לְיוֹם אַחֲרוֹן, האנשים והילדים שלהם אחריהם ידעו שהעונש לא הגיע סתם כך. הכתב יוכיח לָעַד עַד עוֹלָם שהנביא הזהיר אותם מראש, ושהם פשוט בחרו לא להקשיב.
ישעיהו, פרק ל׳, פסוק ח׳
עַתָּ֗ה בּ֣וֹא כׇתְבָ֥הּ עַל־ל֛וּחַ אִתָּ֖ם וְעַל־סֵ֣פֶר חֻקָּ֑הּ וּתְהִי֙ לְי֣וֹם אַחֲר֔וֹן לָעַ֖ד עַד־עוֹלָֽם׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.