קיומו של האדם בעולם הוא ארעי וחולף, בניגוד מוחלט לנצחיות האלוהית. נבואה זו ממחישה את העתיד באמצעות דימוי של צמח לח ורענן, הוא החָצִיר, שעתיד להתייבש ולהפוך יָבֵשׁ, ולכמוש עד שיהיה נָבֵל, כאשר רוּחַ ה' נָשְׁבָה ונופחת בּוֹ. כשם שהרוח מייבשת את הצמח, כך בני האדם אובדים וכלים, בין אם הכוונה למין האנושי כולו ובין אם לאומות עוינות המתוארות כאן בדרך של ביזיון כהָעָם. המילה אָכֵן מאמתת שבוודאות חָצִיר הָעָם, אך היא משמשת גם כהתרת ספק המבטאת חזרה מייאוש: אמנם בני האדם חולפים, אך דבר ה' נצחי וקיים לעד.
ישעיהו, פרק מ׳, פסוק ז׳
יָבֵ֤שׁ חָצִיר֙ נָ֣בֵֽל־צִ֔יץ כִּ֛י ר֥וּחַ יְהֹוָ֖ה נָ֣שְׁבָה בּ֑וֹ אָכֵ֥ן חָצִ֖יר הָעָֽם׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.