תארו לעצמכם מה קורה כשאנשים מתחילים לחשוב רק על בילויים, אוכל טעים ודברים חומריים, ושוכחים לגמרי את מה שבאמת חשוב בחיים. זה בדיוק מה שקרה לעם בתקופה ההיא. הם סירבו ללמוד את הדרכים של ה' ולא שמו לב למעשים שלהם. המצב הזה נקרא מִבְּלִי דָעַת, כלומר, העונש וההרחקה מהארץ הגיעו בגלל חוסר הדעת וההבנה שלהם.
בגלל שהעם רדף כל הזמן אחרי אוכל ושתייה כדי ליהנות, העונש שלהם מגיע בדיוק באותה צורה, מידה כנגד מידה. במקום שפע, הם ירגישו מחסור. העונש מתחלק לשתי קבוצות בעם. הקבוצה הראשונה היא וּכְבוֹדוֹ, אלו האנשים החשובים והעשירים. במקום להמשיך לאסוף עושר, הם יהפכו להיות מְתֵי רָעָב, כלומר אנשי רעב. הקבוצה השנייה היא וַהֲמוֹנוֹ, שזה רוב העם הפשוט. הם יסבלו מצימאון קשה מאוד שנקרא צִחֵה צָמָא. זהו מצב שבו הגרון יבש לגמרי, כמו סלע צחיח שאין בו טיפת מים. הצימאון הזה מגיע כמשקל נגד לכך שקודם לכן הם שתו יותר מדי יין. למרות שהתיאור מחלק את העונשים בין העשירים לעם הפשוט, בפועל כולם יהיו שווים וירגישו גם את הרעב וגם את הצמא באותה המידה.