יצא לכם פעם לראות אנשים שמתנהגים בחמדנות ורוצים עוד ועוד מכל דבר, בלי לדעת מתי לעצור? הנביא משתמש כאן במשל כדי לתאר מה קורה לעם שחי בצורה כזו. הוא מתאר את השְּׁאוֹל, שזהו המקום העמוק באדמה שאליו מגיעים בסוף החיים, כאילו היא יצור חי ורעב. הנביא אומר כי הִרְחִ֤יבָה שְּׁאוֹל֙ נַפְשָׁ֔הּ וּפָעֲרָ֥ה פִ֖יהָ, כלומר האדמה פתחה פה גדול ומוגזם, והיא עושה זאת לִבְלִי־חֹ֑ק, שפירושו בלי שום גבול או סוף. יש כאן עיקרון של מידה כנגד מידה: בגלל שאותם אנשים חטאו ופתחו את הפה שלהם בלי גבול כדי לרדוף אחרי תענוגות, כך גם האדמה פוערת את פיה בלי גבול כלפיהם. אל תוך הפתח הזה יורדים בפתאומיות הֲדָרָ֧הּ וַהֲמוֹנָ֛הּ וּשְׁאוֹנָ֖הּ, אלו הם המנהיגים, המון העם והרעש הגדול של העיר ירושלים שמאבדת את כל הפאר שלה. יחד איתם יורד גם כל מי שוְעָלֵ֥ז בָּֽהּ, כלומר אותם אנשים שמחים וחוגגים שחיו בעיר. זהו תיאור עצוב שמלמד אותנו כמה חשוב לדעת להציב גבולות ולא להיסחף אחרי רצונות שאין להם סוף.
ישעיהו, פרק ה׳, פסוק י״ד
לָכֵ֗ן הִרְחִ֤יבָה שְּׁאוֹל֙ נַפְשָׁ֔הּ וּפָעֲרָ֥ה פִ֖יהָ לִבְלִי־חֹ֑ק וְיָרַ֨ד הֲדָרָ֧הּ וַהֲמוֹנָ֛הּ וּשְׁאוֹנָ֖הּ וְעָלֵ֥ז בָּֽהּ׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.