יצא לכם פעם לעבוד קשה מאוד על יצירה מיוחדת, להשקיע בה המון זמן ומאמץ, ולצפות שהיא תצא פשוט מושלמת, אבל בסוף התוצאה הייתה ממש מאכזבת? זה בדיוק מה שקרה לבעל הכרם בסיפור שלנו. הוא רצה לגדל את הענבים הכי טובים שיש, ולכן הוא עשה הכל כדי שהכרם שלו יהיה מושלם. קודם כל וַיְעַזְּקֵהוּ, הוא בנה גדר חזקה מסביב כדי להגן על הכרם. אחר כך וַיְסַקְּלֵהוּ, הוא פינה וסילק את כל האבנים המזיקות מהאדמה כדי שהשורשים יוכלו לצמוח כמו שצריך. אז הוא ניגש למלאכת הנטיעה, וַיִּטָּעֵהוּ שֹׂרֵק, הוא בחר לשתול את שתילי הגפן הכי מובחרים ואיכותיים שיש. כדי לשמור עליהם, וַיִּבֶן מִגְדָּל בְּתוֹכוֹ, הוא בנה מבנה גבוה לשומר שיגן על הכרם מגנבים ומעופות, וְגַם יֶקֶב חָצֵב בּוֹ, הוא חפר בור עמוק בתוך הסלע הקשה כדי לאסוף אליו את היין שיופק מהענבים. אחרי כל ההשקעה האוהבת הזו, וַיְקַו לַעֲשׂוֹת עֲנָבִים, הוא ציפה לקבל פירות מתוקים וטובים. אבל המציאות הייתה אחרת, וַיַּעַשׂ בְּאֻשִׁים, הכרם הצמיח פירות פראיים, סרוחים וגרועים שאי אפשר בכלל לאכול.
הסיפור הזה הוא בעצם משל. בעל הכרם הוא ה', והכרם הוא עם ישראל. ה' דאג לעם ישראל בדיוק כמו שבעל הכרם דאג לכרם שלו. הגדר שמרה עליהם בצורת ענני הכבוד, פינוי האבנים מסמל את סילוק האויבים מארץ ישראל, והנטיעה המובחרת מזכירה לנו את האבות הקדושים שלנו, אברהם, יצחק ויעקב. המגדל והיקב מסמלים את בית המקדש והמזבח. ה' ציפה שעם ישראל יצמיחו ענבים טובים, כלומר שיעשו מעשים טובים וינהגו בצדק. אבל במקום זה, הם עשו מעשים רעים ומושחתים, שהם כמו אותם פירות מקולקלים ורעים.