קרה לכם פעם שהתבלבלתם לגמרי ושמתם מלח בתוך התה במקום סוכר? תארו לעצמכם מצב שבו אנשים מתבלבלים לחלוטין, אבל לא באוכל, אלא במה שנכון ולא נכון לעשות. הנביא מספר לנו על אנשים שאיבדו את הדרך לגמרי, והם הָאֹמְרִים לָרַע טוֹב וְלַטּוֹב רָע. במקום לבחור בדרך הישר, הם עושים מעשים רעים כמו להשתחוות לפסלים, ולהתנהגות הזו הם קוראים טובה. לעומת זאת, את הדברים שבאמת טובים, כמו להתפלל לה', לעלות לבית המקדש וללמוד, הם דוחים וחושבים שזה משהו רע שרק מעייף אותם.
כדי להסביר עד כמה המחשבה שלהם התהפכה, הנביא אומר שהם שָׂמִים חֹשֶׁךְ לְאוֹר וגם שָׂמִים מַר לְמָתוֹק. המילה שָׂמִים כאן לא אומרת שהם מניחים משהו במקום מסוים, אלא שהם חושבים ומעריכים כך. זה ממש כמו אדם שחולה במחלה שמשבשת לו את החושים, וכשהוא אוכל דבש מתוק הוא מרגיש טעם מר, או כשהוא מסתכל על אור הוא רואה אפלה. כך קרה לאותם אנשים, השכל שלהם התבלבל והם כבר לא מסוגלים להבחין בין טוב לרע. הם בטוחים שהמעשים הרעים יביאו להם אור והצלחה, ולא מבינים שבסופו של דבר הדרך הזו תביא להם רק חושך ועצבות.