יצא לכם פעם לראות מישהו שיש לו המון, אבל הוא עדיין רוצה לקחת ממישהו אחר שיש לו מעט? הנביא מסתכל בכאב על אנשים עשירים שמתנהגים בדיוק כך, ופותח במילה הוֹי, שהיא קריאה של צער ואזהרה על ההתנהגות שלהם. הוא קורא להם מַגִּיעֵי בַיִת בְּבַיִת שָׂדֶה בְשָׂדֶה יַקְרִיבוּ, כי מתוך חמדנות הם מקרבים ומחברים את האחוזות הגדולות שלהם זו לזו, ובדרך משתלטים על השטחים של האנשים העניים ודוחקים אותם החוצה.
הם ממשיכים לקחת עוד ועוד עַד אֶפֶס מָקוֹם, כלומר עד שלא נשאר שום מקום פנוי, ולעניים פשוט אין איפה לחיות. אותם עשירים מתנהגים כך מתוך תחושה של וְהוּשַׁבְתֶּם לְבַדְּכֶם בְּקֶרֶב הָאָרֶץ. הם מרגישים שרק להם מגיע לשבת בארץ, ומתעלמים לחלוטין מהחלשים. הנביא פונה אליהם ושואל אותם בפליאה: האם אתם באמת חושבים שתוכלו לגרש את כולם ולהישאר לחיות בארץ לגמרי לבדכם?