חשבתם פעם איזו הרגשה זו לטפח גינה יפהפייה, להשקות ולשמור עליה מכל משמר, ולגלות בסוף שצמחו בה רק קוצים? זו בדיוק ההרגשה של ה' בסיפור שלנו. אחרי שהנביא מספר את משל הכרם, הוא מגלה לנו את המשמעות האמיתית והכואבת שלו. הכֶּרֶם הוא בעצם סמל לעם ישראל, ואִישׁ יְהוּדָה מתואר בתור נְטַע שַׁעֲשׁוּעָיו, כלומר שתיל מיוחד ויקר שה' בחר לטפל בו באהבה ובשמחה גדולה.
ה' קיווה שהעם יעשה מִשְׁפָּט ויתנהג ביושר, ושיעשה צְדָקָה. אבל המציאות הייתה מאכזבת מאוד. במקום משפט נראה מִשְׂפָּח, שזו מילה שמתארת מחלה וריקבון, כי ההתנהגות של העם הייתה רעה ומקולקלת. ובמקום צדקה נשמעה צְעָקָה, צעקתם העצובה של העניים והחלשים שסבלו מאנשים שהציקו להם לקחו מהם את מה ששייך להם.
שימו לב איך המילים דומות מאוד זו לזו: במקום משפט יש משפח, ובמקום צדקה יש צעקה. הנביא בחר במילים שנשמעות כמעט אותו הדבר כדי לזעזע את מי ששומע, ולהראות עד כמה גדולה הייתה האכזבה של ה' מההתנהגות של העם.