תארו לעצמכם שניסיתם להזהיר חבר מפני משהו מסוכן, אבל הוא פשוט לא הקשיב. עכשיו תדמיינו שאתם עושים את זה במשך עשרים ושלוש שנים ברציפות! זה בדיוק מה שעשה הנביא ירמיהו. במשך שנים ארוכות הוא ניסה לשכנע את העם להפסיק לעשות מעשים רעים, כמו לקחת דברים שלא שלהם או להתפלל לפסלים, וביקש מהם לחזור להתנהג בדרך של ה'.
כאשר ירמיהו מסכם את כל שנות הנבואה שלו, הוא משתמש בשתי מילים שונות. הוא מדבר אֶל כָּל יוֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִַם, כלומר הוא פונה ישירות אל האנשים שגרים בירושלים ועומדים ממש מולו. לעומת זאת, הוא מנבא עַל כָּל עַם יְהוּדָה, כלומר הוא מדבר על האנשים שגרים בערים רחוקות יותר ביהודה ולא נמצאים שם כדי לשמוע אותו.
בדרך כלל, ה' שומר על עם ישראל בהשגחה מיוחדת, מעל חוקי הטבע. כשהעם עושה דברים טובים, ה' אפילו משנה את הטבע כדי להגן עליו ולבטל גזירות רעות. אבל בגלל שהעם התעקש לא להקשיב לנביאים, ה' הסתיר את ההשגחה המיוחדת שלו והשאיר אותם להתמודד עם מה שקורה בעולם הרגיל. באותו זמן, מלך חזק בשם נבוכדנצר מבבל כבש בהצלחה את כל העמים באזור. בלי השמירה המיוחדת של ה', גם תושבי יהודה נכבשו. נבוכדנצר שלט עליהם במשך שבעים שנה, וזה היה עונש מדויק על כל השנים שבהן העם לא שמר על המצוות המיוחדות של ארץ ישראל, כמו שנת השמיטה.