תעצמו לרגע עיניים ונסו להיזכר בקול הכי חזק ששמעתם אי פעם, קול אדיר שגורם לכולם לעצור מיד ולהקשיב. כשהנביא צריך להעביר מסר רציני מאוד של דין ומשפט, הוא משתמש בתיאורים של קולות חזקים כאלה. הוא מספר לנו שה' משמיע את קולו מִמָּרוֹם וכן מִמְּעוֹן קָדְשׁוֹ, מילים שמתארות את השמיים הגבוהים ואת המקום הקדוש של ה'. הקול הזה הוא לא דיבור רגיל, אלא ה' ממש יִשְׁאָג, שזה קול הרבה יותר גדול ועוצמתי. השאגה הזו מופנית עַל נָוֵהוּ, כלומר על הבית של ה', שהוא בית המקדש בירושלים. השאגה הזו היא בעצם הודעה קשה על כך שבית המקדש עומד להיחרב.
כדי לעזור לנו לדמיין את העוצמה של הקול, הנביא משתמש במילה הֵידָד. בעבר, כשאנשים עבדו בעבודה פיזית קשה ביחד, הם היו צועקים צעקה מיוחדת ורמה כדי לזרז ולעודד אחד את השני. הצעקה הזו נשמעה במיוחד על ידי פועלים כְּדֹרְכִים, שהיו פוסעים ודורכים על ענבים כדי להוציא מהם יין. המילה יַעֲנֶה פירושה כאן הרמת קול צעקה. בדיוק כמו שדורכי הענבים מרימים את קולם וצועקים יחד בזמן עבודתם, כך ה' ירים את קולו החזק על יושבי הארץ כדי להודיע על גזירת הדין.