תחשבו רגע איך הייתם פועלים אם הייתם צריכים להזהיר עיר שלמה מפני סכנה שמתקרבת, כשאין לכם שום דרך לשלוח הודעה מהירה. בימי קדם, הדרך היחידה הייתה פשוט להשמיע קול גדול ולהעביר את הבשורה מאדם לאדם. הנביא קורא להעביר הודעה דחופה כזו ברחבי הארץ. כשהוא אומר הַזְכִּירוּ לַגּוֹיִם, הוא מתכוון שצריך להזהיר את תושבי יהודה מפני צבאות של עמים זרים שמתאספים כדי להילחם בהם. מיד אחר כך מגיעה הקריאה הַשְׁמִיעוּ עַל יְרוּשָׁלִַם, שזו בעצם הודעה לכל תושבי ירושלים להתאסף יחד ולהתכונן. הנביא מסביר שהאיום מגיע מצד נֹצְרִים שבאים מארץ רחוקה. לא מדובר כאן בשומרים רגילים ששומרים על שדה, אלא בצבאות אויב שמגיעים כדי לכתר את העיר מכל הכיוונים כדי שאיש לא יוכל לצאת או להיכנס. בסוף, המילים וַיִּתְּנוּ עַל עָרֵי יְהוּדָה קוֹלָם מתארות איך האויבים משמיעים צעקות רמות ותוקעים בשופרות מלחמה כדי להפחיד את התושבים. הם מתחילים קודם כל להילחם בערים שמסביב לירושלים, מתוך כוונה להתקרב לאט לאט אל עיר הבירה עצמה.
ירמיהו, פרק ד׳, פסוק ט״ז
הַזְכִּ֣ירוּ לַגּוֹיִ֗ם הִנֵּה֙ הַשְׁמִ֣יעוּ עַל־יְרוּשָׁלַ֔͏ִם נֹצְרִ֥ים בָּאִ֖ים מֵאֶ֣רֶץ הַמֶּרְחָ֑ק וַֽיִּתְּנ֛וּ עַל־עָרֵ֥י יְהוּדָ֖ה קוֹלָֽם׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.