קרה לכם פעם שראיתם חבר עושה משהו שנראה ממש לא בסדר, אבל אחר כך גיליתם שהכוונה שלו הייתה טובה לגמרי? זה בדיוק מה שקרה לשבטי ישראל. בני ראובן, גד וחצי שבט המנשה חוזרים סוף סוף הביתה, לנחלה שלהם בעבר הירדן. אבל בדרך הם עושים מעשה מפתיע מאוד: הם בונים מזבח ענק. הם מחליטים לבנות אותו אשר בארץ כנען, כלומר דווקא בצד המערבי של הירדן, היכן שגרים שאר השבטים, והמילה על מסבירה שהם בנו אותו ממש בסמוך לנהר. למה הם עשו את זה שם ולא בשטח שלהם? כדי להראות לכולם שגם אם הם גרים רחוק, הם לא מתנתקים ורוצים להישאר חלק מעם ישראל.
התורה קוראת למבנה הזה מזבח למראה. הכוונה היא שזו רק אנדרטה שנועדה למראה עיניים, ולא מזבח אמיתי שמקריבים עליו קורבנות. המזבח הזה היה כל כך גבוה ובלי מדרגות, שברור היה שאי אפשר באמת להשתמש בו. הוא נועד להיות רק סימן וזיכרון לכך שגם לשבטים האלה יש חלק במזבח האמיתי של ה׳ שנמצא במשכן שילה.
הבעיה הייתה ששאר העם לא ידע מה הכוונה האמיתית שלהם. באותם ימים היה אסור לבנות מזבחות פרטיים, כדי שכולם יעבדו את ה׳ יחד במקום אחד ולא יגיעו לעבודה זרה. לכן, כששאר השבטים ראו את המזבח העצום, הם נבהלו וכעסו מאוד. הם חשבו שהאחים שלהם מורדים בה׳ וכמעט יצאו נגדם למלחמה. למרבה המזל, רגע לפני שהם יצאו לקרב, הם בחרו לעשות מעשה חכם: הם שלחו קבוצה של מנהיגים חשובים, בראשות פנחס הכהן, כדי לדבר איתם, לשאול שאלות ולברר מה באמת עומד מאחורי הבנייה של המזבח הזה.