תארו לעצמכם שאתם עוברים לגור רחוק מאוד מכל החברים שלכם. האם הייתם חוששים שיום אחד הם פשוט ישכחו אתכם? זה בדיוק מה שהרגישו השבטים שגרו בעבר הירדן. כשהם בנו את המזבח, הם לא רצו למרוד או להתנתק משאר העם. להפך, הם עשו זאת מתוך רצון עמוק לשמור על הקשר.
הם אפילו נשבעו ואמרו וְאִם לֹא, כלומר, הם הבטיחו שאם הם לא עשו זאת מתוך פחד אלא מסיבה רעה, ה' יעניש אותם. הם הרגישו מִדְּאָגָה מִדָּבָר, שבתנ"ך הכוונה היא לפחד גדול מפני העתיד. ממה הם כל כך פחדו? מכיוון שנהר הירדן הפריד ביניהם לבין שאר השבטים שגרו בתוך הארץ, הם חששו שמָחָר, כלומר מתישהו בעתיד, כשילדיהם יבואו להקריב קרבנות במשכן, שאר העם ידחה אותם. הם פחדו שיגידו לילדים שלהם מַה לָּכֶם וְלַה', שזה אומר: אין לכם שום חלק בה', ולה' אין שום חלק בכם. הפחד הכי גדול של השבטים היה שהמילים הקשות האלה יפגעו בילדים שלהם, ויגרמו להם להפסיק להאמין וללכת בדרכי ה'.