ברגע המכריע של הקרב, ה' מורה ליהושע להפעיל את המלכודת שטמנו ישראל לאנשי העי. הציווי הוא נְטֵה, כלומר הושט, בַּכִּידוֹן שהוא רומח ארוך או חנית, אֲשֶׁר בְּיָדְךָ אֶל הָעַי. הנפת הנשק לכיוון העיר נועדה לשמש אות מוסכם מראש עבור הכוח האורב לצאת ממקום מחבואו ולפשוט על העיר. מכיוון שהלוחמים במארב לא יכלו לראות את האות בשל המרחק ותנאי השטח, פעולתו של יהושע נשאה אופי נסי. כאשר וַיֵּט יְהוֹשֻׁעַ בַּכִּידוֹן אֲשֶׁר בְּיָדוֹ אֶל הָעִיר, הפעולה יצרה התעוררות פנימית ואלוהית שגרמה ללוחמים להסתער בדיוק ברגע הנכון.
יהושע, פרק ח׳, פסוק י״ח
וַיֹּ֨אמֶר יְהֹוָ֜ה אֶל־יְהוֹשֻׁ֗עַ נְ֠טֵ֠ה בַּכִּיד֤וֹן אֲשֶׁר־בְּיָֽדְךָ֙ אֶל־הָעַ֔י כִּ֥י בְיָדְךָ֖ אֶתְּנֶ֑נָּה וַיֵּ֧ט יְהוֹשֻׁ֛עַ בַּכִּיד֥וֹן אֲשֶׁר־בְּיָד֖וֹ אֶל־הָעִֽיר׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.