קרה לכם פעם שמישהו סיפר לכם משהו ממש מפחיד על מקום מסוים, ובסוף גיליתם שזה בכלל לא היה נכון והוא סתם המציא? זה בדיוק מה שעשו המרגלים. החטא הגדול שלהם לא היה רק שהם סיפרו שהעמים בארץ ישראל חזקים, אלא שהם הוסיפו שקר מוחלט ואמרו שזו ארץ שגורמת לאנשים שגרים בה למות. התורה קוראת למעשה הזה דִּבַּת הָאָרֶץ רָעָה. המילה דיבה מתארת דיבור שגורם לאנשים לרכל ולדבר אחד עם השני. בגלל שדיבה יכולה להיות גם חיובית, התורה מדגישה שזו הייתה דיבה רעה, כדי להראות כמה חמור היה השקר שלהם.
על המעשה הזה המרגלים קיבלו עונש מיידי. הם מתו בַּמַּגֵּפָה, מחלה פתאומית ולא טבעית שפגעה בכולם יחד באותו הרגע. העונש הזה הגיע במידה כנגד מידה. המרגלים השתמשו בפה שלהם כדי לשקר שהארץ פוגעת באנשים, ולכן הם עצמם נפגעו מיד באותה צורה שעליה הם דיברו. הכתוב מציין שהם מתו לִפְנֵי ה', כלומר ממש קרוב לאוהל מועד. המיקום הזה נועד להראות לכל עם ישראל שזו לא הייתה סתם תאונה או מחלה רגילה, אלא עונש מדויק שהגיע ישירות מהשגחתו של ה'.
מהסיפור הזה אנחנו יכולים ללמוד מוסר השכל חשוב מאוד. תחשבו על זה, אם המרגלים נענשו בצורה כל כך קשה רק בגלל שהם הוציאו שם רע על ארץ, על עצים ועל אבנים, תארו לעצמכם כמה אנחנו צריכים להיזהר ולשמור על המילים שלנו כדי לא להוציא שם רע על חברים שלנו או על בני אדם אחרים.