במדבר, פרק י״ד, פסוק ל״ו

תארו לעצמכם שאתם בוחרים בקפידה קבוצה של אנשים שאתם סומכים עליהם בעיניים עצומות כדי לבצע משימה חשובה, אבל פתאום הם פועלים בדיוק ההפך ממה שביקשתם. זה מה שקרה עם הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר שָׁלַח מֹשֶׁה. בתחילת הדרך הם היו מנהיגים טובים וישרים שמשה האמין בהם, אך לצערנו הם בגדו בתפקיד שלהם. כאשר המרגלים סיימו את הסיור בארץ נאמר וַיָּשֻׁבוּ. עצם זה שהם חזרו בשלום היה נס גדול, כי הם הסתובבו בארץ זרה בין אנשים ענקים וחזקים. הנס הזה היה אמור לחזק את האמונה שלהם, אבל במקום למסור דיווח אמיתי שיעזור לעם, הם חזרו רק כדי להפיץ שקרים. במעשים שלהם הם וַיַּלִּינוּ עָלָיו אֶת כָּל הָעֵדָה, כלומר המרגלים גרמו לכל העם להתלונן ולמרוד במשה ובה'. החטא המרכזי שלהם היה לְהוֹצִיא דִבָּה. המשמעות של המילה הזו היא להשתמש בשפתיים כדי להפיץ שקרים ולשון הרע. למרות שארץ ישראל היא ארץ מדהימה ויפה, הם המציאו עליה סיפורים רעים ומפחידים. בגלל שהם היו אנשים חשובים, התעלמו מהניסים שקרו להם וגרמו לעם שלם לטעות, הם נענשו מיד. העונש שלהם היה בדיוק "מידה כנגד מידה" על המעשים שלהם. מכיוון שהם בחרו להשתמש בפה ובלשון שלהם כדי לשקר ולדבר רע על הארץ, גם העונש שקיבלו פגע בדיוק באותם איברים שבהם השתמשו כדי לחטוא.