קרה לכם פעם שהייתם עצובים מאוד, התפללתם מכל הלב, אבל במקום שאנשים יבינו לליבכם, הם פשוט צחקו עליכם? זה בדיוק מה שמרגיש האדם שמתפלל כאן. הוא נמצא בצרה גדולה ומתאר את הכאב שלו במילים וָאֶבְכֶּה בַצּוֹם נַפְשִׁי. הכוונה היא שהוא בוכה וצם באותו הזמן, ומונע מעצמו אוכל כדי להתפלל ולחזור בתשובה באמת. אבל במקום שהסביבה תכבד את המאמץ והצער שלו, קורה דבר הפוך. הוא מספר שהתפילה והבכי שלו וַתְּהִי לַחֲרָפוֹת לִי, כלומר הפכו לסיבה לבושה וללעג. האויבים שרואים אותו מתענה ובוכה מנצלים את זה כדי להעליב אותו. הם אומרים לו בזלזול שאם ה' באמת היה מקשיב לו, הוא בטוח היה עונה לתפילות ולבכיות שלו מיד. כך, המעשה הכי אישי וטהור של תפילה לה', הופך בגללם לעלבון כואב.
תהלים, פרק ס״ט, פסוק י״א
וָאֶבְכֶּ֣ה בַצּ֣וֹם נַפְשִׁ֑י וַתְּהִ֖י לַחֲרָפ֣וֹת לִֽי׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.