מתוך ההתבוננות בגדולת ה' בעולם ובתפארתו, עובר המשורר לעסוק בהיסטוריה הלאומית של עם ישראל ובהבטחה האלוהית לשושלת המלוכה. הכתוב מתאר כיצד ה' פנה אל נביאיו והודיע להם על בחירתו במנהיג הראוי להנהיג את העם.
המילים אָז דִּבַּרְתָּ בְחָזוֹן מכוונות לזמן שבו ה' התגלה במראה נבואי ובעת משיחת המלך [מצודת ציון, מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. קיימת מחלוקת למי הכוונה במילה לַחֲסִידֶיךָ. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהכוונה לנביאים שדרכם עברה הבטחת המלוכה, כדוגמת שמואל הנביא שמשח את המלך [רד"ק, מצודת דוד, המאירי, אלשיך], או נתן הנביא וגד החוזה שליוו את דוד [רש"י, ביאור שטיינזלץ, מלבי"ם]. גישות אחרות מצביעות על יעקב אבינו שניבא על מלכות יהודה [המאירי], או על המשוררים הימן ואיתן שכונו גם הם חוזים [אבן עזרא]. מבחינה לשונית, ברוב הספרים המדויקים המילה נכתבת בלשון רבים, מה שתואם את פניית ה' למספר נביאים, אך ישנה גרסה שבה המילה נכתבת בלשון יחיד, והיא מכוונת ספציפית לשמואל [מנחת שי]. עצם הקשר בין נבואה לחסידות אינו מקרי, שכן מידת החסידות היא שלב רוחני המוביל את האדם לזכות ברוח הקודש [תורה תמימה].
בהמשך, ה' מצהיר שִׁוִּיתִי עֵזֶר עַל גִּבּוֹר. משמעות המילה שִׁוִּיתִי היא נתינה, שימה והענקת כוח וממשלה [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ, מלבי"ם באור המילות]. רוב הפרשנים מסכימים כי הגיבור שעליו מדובר הוא דוד המלך, שה' העניק לו עזרה תמידית [רש"י, רד"ק]. לעומתם, יש מי שסובר כי ביטוי זה מתייחס דווקא לשאול המלך, שהיה גיבור וגבוה מכל העם, ועליו ה' השפיע עזר כדי שיהיה ראוי למלוך [אלשיך].
חלקו האחרון של הפסוק, הֲרִימוֹתִי בָחוּר מֵעָם, מבטא פעולה של הרמה והתנשאות [מצודת ציון]. המילה בָחוּר מתפרשת כאדם הנבחר מתוך העם למלוכה [רד"ק, מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ], או כרמז להיותו של דוד אדם צעיר בעת עלייתו לשלטון [אבן עזרא]. בחירה זו בדוד נבעה מהיותו אדם עניו המעביר על מידותיו וסולח, ולכן ה' משח אותו באופן ניסי כאשר שמן המשחה קפץ מעצמו מידו של שמואל על ראשו של דוד [חומת אנך].
מבט מעמיק על הפסוק חושף שילוב של שתי דרכי הנהגה אלוהיות. ההכרזה על מתן עזר לגיבור מייצגת את מידת האמונה וההשגחה, שבה ה' מעניק לאדם שפע ועזרה בהתאם להכנה הטבעית שלו ולגבורתו העצמית. לעומת זאת, ההכרזה על הרמת בחור מתוך העם מייצגת את מידת החסד המוחלט, שבה ה' בוחר באדם ומרומם אותו מתוך ההמון ללא כל קשר להכנתו המוקדמת, אלא מתוך בחירה אלוהית טהורה [מלבי"ם, ביאור שטיינזלץ].