הבטחה אלוהית מוחלטת ובלתי ניתנת לביטול ניצבת במוקד, ומבטיחה את נצחיותה של שושלת בית דוד. ה' קושר את עצמו בשבועה שאינה תלויה בדבר, ומבטיח כי גם אם המלכות תיראה לעיתים כנסתרת או מושהית, היא לעולם לא תפסק לחלוטין.
המילה אַחַת מתפרשת בקרב רוב הפרשנים כביטוי להחלטיות: זוהי שבועה מיוחדת שנישבעה פעם אחת ולתמיד, והיא תקום ולא תשתנה [רד"ק, מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. גישה נוספת רואה בכך ציון לכך שזוהי הפעם היחידה שבה ה' נשבע בקדושתו, או ששבועה יחידה זו מספקת כשלעצמה [אבן עזרא]. מנגד, יש המפרשים כי המילה מצביעה על שבועה אחת הכוללת בתוכה את כל ההתניות שהוזכרו קודם לכן [אלשיך]. זווית ייחודית מציעה כי בניגוד לשבועות בין בני אדם, המורכבות לרוב משני חלקים – התנאי והשבועה עצמה – כאן מדובר בהבטחה ללא כל תנאי מוקדם, ולכן היא מוגדרת כדבר אחד בלבד [מלבי"ם].
הביטוי בְקָדְשִׁי מציין כי ה' נשבע בקדושתו שלו או בשמו [רד"ק, אבן עזרא, ביאור שטיינזלץ], ויש המציעים כי הכוונה היא לשמיים, הקיימים לעד ומשמשים כעדות לשבועה [אבן עזרא].
המילה אִם משמשת כאן כלשון שבועה מקובלת [רד"ק]. זהו למעשה משפט חסר שנוסח על פי דרך הדיבור של בני אדם, כאילו נאמר "כך וכך יקרה לי אם אשקר לדוד", ומטרתו לבטא שלילה מוחלטת [מצודת דוד].
הפועל אֲכַזֵּב מובן לרוב מלשון שקר וכזב [מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ], אך יש המקבילים אותו למעיין שמימיו פוסקים ומתייבשים, כלומר הבטחה שלא תכשל ולא תפסק לעולם [רש"י]. מהות השבועה היא שזרעו של דוד וכסאו לא יאבדו. גם אם בעיתות של חוסר זכויות המלכות תושעה ותיסתר זמנית, בדומה לירח שמתמעט ונעלם בסוף החודש, הרי שקיומה מובטח לנצח והיא עתידה לשוב ולהאיר במלוא עוזה בימות המשיח [אבן עזרא, מלבי"ם].