גדולתו של ה' מתבטאת בשליטתו המוחלטת על העולמות כולם, החל מהספירות הרוחניות העליונות ועד לעולם החומר, תוך הפגנת כוח נצחי ואמונה שאינה מעורערת.
התואר אֱלֹהֵי צְבָאוֹת מתאר את שלטונו של ה' על צבא השמים ועל מערכות הטבע הקבועות [ביאור שטיינזלץ, מלבי"ם]. שלטון זה מבליט את תפארתו, שכן הוא מחבר בין שני קצוות מנוגדים: הנהגת המלאכים הרוחניים מחד, והשגחה על בני האדם בארץ החומרית מאידך [אלשיך].
בביאור הצירוף חֲסִין יָהּ, הפרשנים מסכימים כי המילה חֲסִין מבטאת חוזק רב, יציבות ונצחיות. מבחינה דקדוקית, המילה אינה נסמכת לשם יָהּ, אלא עומדת בפני עצמה כשם תואר עצמאי, כך ששתי המילים מהוות כינויים נפרדים של ה' [אבן עזרא, רד"ק, מנחת שי, מאירי]. בעוד שהשם יָהּ מורה על כך שה' הוא מקור ההוויה של העולם, התואר חֲסִין מצביע על כוחו המקיים והמשמר את העולם לאחר בריאתו [רד"ק, מלבי"ם באור המילות]. לעומת הפירוש המדגיש כוח אקטיבי, גישה מדרשית שונה מפרשת את המילה חֲסִין כביטוי של איפוק וסבלנות עצומה. לפי גישה זו, גבורתו של ה' ניכרת בכך שהוא מביט ברשעים, שומע את גידופם ושותק, כאילו הוא אילם [תורה תמימה].
ההכרזה וֶאֱמ֥וּנָתְךָ סְבִיבוֹתֶיךָ מלמדת כי האמונה והיציבות אינן תכונות חולפות, אלא מהות בלתי נפרדת מעצמותו של ה' המקיפה אותו תמיד [אבן עזרא, מצודת דוד]. המילה סְבִיבוֹתֶיךָ רומזת למלאכים הקדושים הנמצאים סביב ה', אשר עצם קיומם מעיד על נצחיותו ועל קיום בריאתו [רד"ק, מאירי]. יתרה מכך, אמונתו והנהגתו של ה' אינן מוגבלות רק לעליונים, אלא ניכרות בכל סביבותיו – החל ממערכות הטבע הקבועות המיוסדות על אמונתו [מלבי"ם], ועד להכרת מלכותו והשגחתו בעולם הפיזי והתחתון [אלשיך, ביאור שטיינזלץ].