מזמור זה מהווה התבוננות פיוטית עמוקה העוסקת במשבר הגלות ובנפילתה של מלכות בית דוד. המזמור מעמת בין יציבותה הנצחית של הנהגת ה' בעולם לבין ההבטחה שניתנה למלכי יהודה ונראית כעת כמופרת, תוך זעקה מרה על חורבן המלכות והציפייה לגאולה.
המילה מַשְׂכִּיל מתארת שיר שיש בו התבוננות רעיונית, ומטרתו לעורר את הלבבות [ביאור שטיינזלץ, מאירי]. זהותו של מחבר המזמור, לְאֵיתָן הָאֶזְרָחִי, נידונה בהרחבה, וקיימות שתי גישות מרכזיות באשר אליה.
על פי דרך הפשט, מדובר בדמות היסטורית ממשית. זהו איתן בן זרח משבט יהודה, שהיה ידוע כאחד מחכמי ישראל הגדולים, או לחלופין אחד מהאחים המשוררים משבט לוי [רש"י, רד"ק, ביאור שטיינזלץ, מאירי]. לפי גישה זו, המזמור חובר מתוך מציאות הגלות, והוא מקונן על אריכותה ועל ביטולה של מלכות בית דוד [רד"ק, מאירי, מלבי"ם].
לעומת זאת, הגישה המרכזית בדברי חז"ל היא כי השם "איתן האזרחי" הוא כינוי לאברהם אבינו, אשר התעורר ממזרח כדי להפיץ את האמונה בעולם [תורה תמימה, רש"י, רד"ק, אלשיך, מאירי]. אברהם הקדיש את חייו כדי להעמיד את יושבי תבל על האמת, ולימד על מציאות ה', חידוש העולם וההשגחה. הוא עשה זאת באמצעות גמילות חסדים והכנסת אורחים, כדי להשריש בבני האדם את ההבנה שהעולם נברא ומונהג בחסד אלוהי, ולעקור את האמונה המוטעית שהעולם היה קיים מאז ומעולם ללא בורא [אלשיך].
יכולתו של אברהם להאיר את העולם באמונתו מתוארת על ידי חכמים כמרגלית טובה שהייתה תלויה בצוארו. לאחר מותו, כך מתואר, נתלתה המרגלית בגלגל החמה. המשמעות היא שגם לאחר פטירתו, בני האדם יכולים להמשיך וללמוד על קיומו של בורא מנהיג ומסדר מתוך התבוננות במערכת הטבע, בגבולותיו ובמהלכי השמש, בדיוק כפי שאברהם עצמו הגיע לאמונתו מתוך חקירת גרמי השמים [אלשיך].
אם אכן אברהם הוא מחבר המזמור, הרי שמדובר בנבואה רחוקה על מאורעות שיתרחשו בסוף ימי הבית הראשון [ביאור שטיינזלץ]. החיבור בין אברהם לתוכן המזמור טמון ביסודות ההנהגה האלוהית. הנהגתו הכללית של ה' מבוססת על חסד ואמונה, והברית שנכרתה עם דוד המלך הושתתה אף היא על שני עמודים אלו, כמעין תבנית של ההנהגה העולמית. זעקתו של המשורר במזמור נובעת מהפער העצום שהוא חווה: בעוד שהנהגת העולם הכללית ממשיכה להתקיים בחסד ובאמת, הברית הפרטית עם בית דוד נהרסה, נפרצה ואיננה עוד [מלבי"ם].