זעקה מרה עולה מן הכתוב על שבר עמוק ביחסים שבין ה' למנהיגות עם ישראל, המתבטא בביטול ההבטחה האלוהית ובהשפלת כבוד המלכות.
הפרשנים מציעים מספר כיוונים למשמעות המילה נֵאַרְתָּה. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים רואה בכך לשון של השחתה, איבוד וחורבן [רד"ק, אבן עזרא, מאירי, ביאור שטיינזלץ], כאשר אבן עזרא מציין שהאות נו"ן היא חלק משורש המילה. קבוצת פרשנים אחרת מסבירה את המילה כביטוי של הרחקה והשלכה [מצודת ציון, מצודת דוד, מלבי"ם], בדומה לשימוש במילה "ניאר" במגילת איכה. רש"י מבאר זאת כפשוטו, במשמעות שביטלת את הברית, וביאור שטיינזלץ מוסיף גם משמעות של קללה.
לגבי המילה נִזְרוֹ, הפרשנים מסכימים כי הכוונה היא לכתר המלכות ולכבודו של המנהיג. אבן עזרא עומד על הניגוד הציורי בפסוק: מקומו הטבעי של הכתר הוא בנקודה הגבוהה ביותר, על הראש, ולכן מודגשת עוצמת ההשפלה בהשלכתו דווקא לָאָרֶץ. המלבי"ם מרחיב ומסביר ש"נזר" אינו רק סמל שלטוני, אלא כתר המבטא קדושה ומשיחה אלוהית, כפי שהיה למלכים משוחים, ולכן נפילתו היא בבחינת חילול הקודש.
באשר לזהותו של אותו עבד שבריתו הופרה, רוב הפרשנים מבינים כי הפסוק עוסק בדוד המלך, בהרחקת הברית עמו ובהשפלת כתר מלכותו [מצודת דוד, מלבי"ם]. לעומתם, האלשיך מציע קריאה שונה לחלוטין המבוססת על מדרשי חז"ל סביב חורבן בית המקדש. לשיטתו, הפסוק נאמר בתמיהה: האם ייתכן שה' הפר את הברית? לפי פירוש זה, עַבְדֶּךָ הוא אברהם אבינו, ונִזְרוֹ הוא יעקב אבינו, הנחשב לעטרת תפארתו של אברהם. המילים חִלַּלְתָּ לָאָרֶץ נִזְרוֹ מתארות את השלכת תפארת ישראל מן השמים אל הארץ בזמן החורבן.