הבטחתו האלוהית לדוד המלך חורגת מגבולות הזמן והתנאים האנושיים, ומבטיחה את נצחיות שלטונו וקיום זרעו.
בחלקו הראשון של הפסוק, בהבטחה לְעוֹלָם אֶשְׁמָר לוֹ חַסְדִּי, הפרשנים מסבירים כי ה"חסד" מתייחס לטובה ולחסד הראשוני שעשה ה' עם דוד כאשר בחר בו והקים אותו למלך, והבטחה זו תישמר לו לנצח [רד"ק, אבן עזרא, מאירי]. מעבר לעבר ולחייו של דוד, שמירת החסד מרמזת גם על הבטחה ארוכת טווח שתבוא לידי ביטוי לעתיד לבוא, בימות המשיח [אלשיך]. מבחינת מסורת הכתיב והקריאה של הפסוק, המילה אשמר נכתבת במקור עם האות ו' (אשמור), אך על פי המסורת נקראת בקמץ [מנחת שי].
לגבי המשך הפסוק, וּבְרִיתִי נֶאֱמֶנֶת לוֹ, הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהברית שכרת ה' עם דוד תהיה קיימת, מובטחת, ולא תופר לעולם. עם זאת, הפרשנים מעמיקים במשמעות המילה לוֹ ובמערכת היחסים המורכבת שבין החסד האלוהי לברית.
גישה אחת מדגישה כי הברית מובטחת לדוד באופן אישי ומוחלט. כלומר, ההבטחה ניתנה "לו בעצמו" ללא כל תנאי. אף על פי שזרעו של דוד עלול לחטוא ולהיענש על כך, הברית הבסיסית עם דוד עצמו לעולם לא תבוטל והחסד לא יוסר ממנו [אלשיך].
גישה נוספת מציגה שילוב ייחודי בין "חסד" (מתנת חינם שאינה תלויה במעשים) לבין "נאמנות" (הבטחה התלויה במעשים טובים). מלכות בית דוד החלה בזכות מעשיו הטובים של דוד, אך הבטחת הנצח לדורות ניתנה לו בתורת חסד. כדי שהברית תישאר נאמנת לעולם, ה' מבטיח שאפילו אם צאצאי דוד יחטאו – בין אם בחטאי כפירה ועזיבת התורה, ובין אם במרידה ואי־קיום מצוות – הוא לא יבטל את החסד ויעביר את המלוכה לאדם אחר. במקום זאת, ה' ידאג להוכיח אותם ולהשיבם בתשובה, כך שמעשיהם הטובים יתחדשו, והברית תמשיך להתקיים לנצח בזכות ולא רק בחסד [מלבי"ם].