כאן מוצג תנאי שלפיו הפרת חוקי ה׳ תוביל בהכרח לעונש שיפורט בהמשך [ביאור שטיינזלץ]. הפרשנים עומדים על ההבחנה הכפולה המופיעה במשפט, ומסבירים את ההבדל בין החוקים למצוות.
לפי גישה אחת, המילה חֻקֹּתַי מתייחסת למצוות לא תעשה, ואילו המילה וּמִצְוֹתַי מכוונת למצוות עשה [אבן עזרא]. מנגד, יש המפרשים את החלוקה על פי כוונת החוטא וסוג העבירה. לפי תפיסה זו, המילים חֻקֹּתַי יְחַלֵּלוּ מתארות חטא שנעשה במזיד, מתוך כוונה מפורשת לחלל את הקודש ולהכעיס את ה׳. החלק השני, וּמִצְוֹתַי לֹא יִשְׁמֹרוּ, מתפרש כעבירה על מצוות לא תעשה, שכן המושג "שמירה" מבטא הימנעות ממעשה אסור [אלשיך].