קינה זו מבטאת את הנפילה הפתאומית והטרגית של שושלת בית דוד, ומציגה את אובדן תפארתה, מעמדה ויציבותה השלטונית. המילים מציבות ניגוד חריף בין עברה הזוהר והנקי של המלכות לבין מצבה המרוסק והמושפל.
המילה הִשְׁבַּתָּ מתפרשת במובן של ביטול, הפסקה ושלילת מעמדו וכבודו של המלך [מצודת ציון, מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ, המאירי].
לגבי המילה מִטְּהָרוֹ, קיימות שלוש גישות מרכזיות בקרב הפרשנים. הגישה המרכזית מפרשת מילה זו מלשון זוהר, זריחה והצלחה, בדומה לאור השמש בצהריים או לטוהר השמים הפתוחים [רש"י, מצודת ציון, מצודת דוד, המאירי, ביאור שטיינזלץ]. גישה שנייה רואה במילה ביטוי לזכות, למעמד נקי ולחסינות הרוחנית שהגנה על המלכות בעבר [רד"ק, מלבי"ם]. לעומת גישות אלו, יש המפרשים כי המילה מכוונת אל בית המקדש, שהוא המקום הטהור ביותר בארץ. המקדש מיוחס כאן לדוד המלך משום שהוא היה הסיבה הראשונה לבנייתו, בכך שהכין עבורו את הכסף והזהב [אבן עזרא].
ברובד רעיוני עמוק יותר, אובדן הזוהר וההדר של המלכות מדומה למחזור הירח. כשם שאור הלבנה הולך ומתעצם עד לאמצע החודש ולאחר מכן הולך ומתמעט, כך שושלת בית דוד הלכה והתעצמה עד לשיאה בימי שלמה המלך, שהיה הדור החמישה־עשר מאברהם. משם הלכה המלכות והתמעטה עד לדור העשרים ותשעה, ימי צדקיהו המלך, שאז חרב הבית, המלך גלה, ואור המלכות כבה לחלוטין [אלשיך].
סופו של המשפט, וְכִסְאוֹ לָאָרֶץ מִגַּרְתָּה, מתאר את השפלת כסא המלכות, הפלתו ושבירתו [רש"י, ביאור שטיינזלץ]. המילה מִגַּרְתָּה היא נדירה ואין לה מקבילות במקרא [מלבי"ם]. הפרשנים מסכימים כי משמעותה נלמדת מתוך התרגום הארמי, שם היא משמשת לתיאור של נפילה, קריסה או השלכה של אדם לאחור [רש"י, רד"ק, אבן עזרא, מצודת ציון, המאירי].
בנוסף, מספר פרשנים מציינים כי הניקוד הייחודי של המילה מִטְּהָרוֹ, הכולל דגש ותנועה מיוחדת באות טי"ת, לא נועד לשנות את משמעות המילה, אלא בא לתפארת הקריאה בלבד ולהקלת ההגייה בסמוך לאות גרונית [רד"ק, אבן עזרא, מלבי"ם, מנחת שי].