יצא לכם פעם לחכות למשהו חשוב כל כך הרבה זמן, עד שמישהו מסביב התחיל לצחוק עליכם ולהגיד "זה כבר בחיים לא יקרה"? כך בדיוק מרגישים עם ישראל כשהם נמצאים בגלות. עמים אחרים לועגים לנו, והלעג הזה כואב מאוד. מכיוון שאנחנו העם של ה', כשהם צוחקים עלינו, הם בעצם פוגעים גם בכבודו של ה' בעצמו. כדי להראות עד כמה אנחנו רוצים להרחיק את ה' מהאנשים האלה, יש בקריאת הפסוק הפסקה קטנה ומכוונת בין המילה אוֹיְבֶיךָ לבין השם ה', פשוט כדי שלא לחבר את שמו הקדוש למילים של שנאה.
אותם אויבים צוחקים במיוחד על עִקְּבוֹת מְשִׁיחֶךָ. למה הכוונה? המילה עִקְּבוֹת קשורה לעיכוב והמתנה, ממש כמו העקב שהוא החלק האחרון שנמצא בסוף הרגל שלנו. האויבים רואים שהזמן עובר, והם לועגים ואומרים שהמשיח מתעכב ולעולם לא יגיע. אבל למרות כל הצער והצחוק שלהם, אנחנו יודעים שכל קושי הוא בעצם עוד צעד שמקרב אותנו אל הגאולה, והלעג שלהם לעולם לא יצליח להרוס את האמונה החזקה שלנו.