נסו לחשוב על מצב שבו מישהו מנסה לתפוס אתכם עושים טעות, והוא מזכיר לאחראים בדיוק מה החוק אומר כדי שלא תוכלו להתחמק. זה בדיוק מה שעושים עכשיו המלשינים שמגיעים אל המלך נבוכדנצר.
הם פותחים ואומרים לו: אנת, כלומר אתה המלך, שמת טעם, חוקקת חוק חשוב וברור שכולם מכירים. החוק קובע שברגע ששומעים את כל כלי הנגינה מנגנים יחד, כולם חייבים ליפול על הפנים ולהשתחוות לפסל הזהב. מי שיסרב, ייענש בעונש קשה וייזרק לאש.
אבל למה המלשינים טורחים לפרט למלך את כל רשימת כלי הנגינה הארוכה, וביניהם גם כלי מיוחד שנקרא סיפניה? מסתתרת כאן מזימה מחושבת. המלשינים רצו לפגוע ביהודים ופחדו שהמלך יחפש דרך לוותר להם ולא להעניש אותם. הם חששו שהיהודים יגידו להגנתם שהחוק קבע שצריך להשתחוות רק כשכל הכלים מנגנים, וכלי הסיפניה בכלל לא ניגן באותו אירוע. לכן, כדי למנוע מהיהודים את התירוץ הזה ולהיות בטוחים שהם ייענשו, המלשינים מדגישים בפני המלך שהוא בעצמו הכניס את הסיפניה לחוק, וכך הם מנסים ללכוד אותם בלי שום דרך להינצל.