תארו לעצמכם שאתם עומדים מול אש ענקית ובוערת, ופתאום אתם רואים אנשים מתהלכים בתוכה בלי להיפגע בכלל! מה הייתם מרגישים? זה בדיוק מה שקרה למלך בבל האדיר, נבוכדנצר. הוא כל כך מופתע ממה שהוא רואה, שהיחס שלו משתנה לגמרי. הוא מתקרב אל לִתְרַע, כלומר לשער של חצר הכבשן, כדי לדבר איתם. המלך מבין עכשיו שהנס המדהים הזה קרה רק בזכות ה׳, ושהטבע כולו נכנע בפניו.
המלך קורא להם בשמות הבבליים שלהם, שַׁדְרַךְ מֵישַׁךְ וַעֲבֵד נְגוֹ, אבל מיד גם קורא להם עַבְדוֹהִי דִּי אֱלָהָא עִלָּאָה, כלומר עבדיו של האל העליון. הוא עושה את זה כדי שכולם יבינו שהם לא ניצלו בזכות האלילים שהשמות שלהם מזכירים, אלא אך ורק בגלל שהם משרתים את ה׳.
המלך מבקש מהם פֻּקוּ וֶאֱתוֹ, כלומר צאו ובואו אלי. מעניין שהוא אומר להם לצאת ולא לעלות. למה? כי קרה שם עוד נס נהדר! הרצפה העמוקה של הכבשן פשוט צפה ועלתה למעלה עד לגובה האדמה, כדי שהם לא יצטרכו להתאמץ ולטפס החוצה.
מודגש לנו שבֵּאדַיִן נָפְקִין, שזה אומר שרק אז, אחרי שהמלך קרא להם, הם יצאו. אולי תשאלו את עצמכם למה הם חיכו בתוך הלהבות ולא יצאו מיד כשהבינו שניצלו? הסיבה היא שהם רצו לכבד את המלך, והם בחרו לא לצאת בלי לקבל ממנו רשות מפורשת.
היציאה שלהם הייתה רגועה ושקטה. הם הלכו מִן גּוֹא נוּרָא, ממש מתוך האש עצמה, כשהם דורכים על הגחלים הבוערות ולא מסתתרים באיזו פינה קרירה. מתוך הכבשן יצאו רק שלושת האנשים, והדמות הרביעית שהמלך ראה נשארה באש, כי זה היה מלאך ה׳ שבא לשמור עליהם.