שמות, פרק י״ב, פסוק י״ב

בליל השחרור מגיעה המערכה לשיאה בהתערבות אלוהית ישירה, כאשר ה' מכה את המצרים במעבר מהיר של חרון אף וזעם, משמעות שטמונה במילה וְעָבַרְתִּי. מכה זו מקיפה כׇל־בְּכוֹר, בין אם הוא מצרי הנמצא מחוץ לארצו ובין אם הוא זר השוהה בה, והיא פוגעת מֵאָדָם וְעַד־בְּהֵמָה, שכן הפורענות מתחילה באדם החוטא וממשיכה אל הבהמות שעבדו להן או שהושחתו ממעשיו. במקביל, ה' מבטיח כי וּבְכׇל־אֱלֹהֵי מִצְרַיִם יעשה שפטים, פעולה הכוללת את הרס הפסילים הפיזיים, החלשת הכוחות הרוחניים והמזלות, וכן את הריגת המנהיגים בשר ודם שעשו עצמם לאלוהות. ההכרזה אֲנִי יְהֹוָה מדגישה שה' פעל בעצמו ולא דרך מלאך, משום שרק הוא מסוגל להבחין במדויק מי בכור, וכן כדי לשלב רחמים ולהגן על ישראל בתוך הטומאה המצרית שדרשה שינוי עמוק במערכות הטבע.