שמות, פרק י״ב, פסוק ט׳

הכנת קורבן הפסח נועדה לבטא חירות והתרסה פומבית, ולכן התורה מזהירה אַל־תֹּאכְלוּ מִמֶּנּוּ נָא, כלומר בשר חי או צלוי למחצה שעלולים לאכול בבהלה מאימת המצרים. כמו כן נאסרת אכילת בשר וּבָשֵׁל מְבֻשָּׁל בַּמָּיִם או בכל נוזל אחר, שכן תבשיל קדירה הוא מאכל פשוטי העם. הדרך היחידה המותרת היא כִּי אִם־צְלִי־אֵשׁ, צלייה מהירה וישירה באש ממש ללא תיווך של מתכת, כיאה למלכים ובני חורין. כדי להפגין ביטחון בה' מול המצרים, יש לצלות את הכבש גלוי ובשלמותו, רֹאשׁוֹ עַל־כְּרָעָיו וְעַל־קִרְבּוֹ, יחד עם איבריו הפנימיים המונחים בתוכו או תלויים לצידו. צליית כל חלקי הכבש באש מסמלת גם את הדרישה לאחד את השכל, המעשה והלב לעבודת ה' מתוך קדושה והתלהבות.