יציאת מצרים יצרה זהות לאומית מובחנת, וכדי לשמר את רישומה העמוק בלב העם, ההשתתפות בקרבן הפסח הוגבלה לאלו שנכנסו בברית המלאה עם ישראל. מתוך כך, התורה שוללת את השתתפותם של גורמים החיים בסביבת ישראל אך אינם חלק אינטגרלי מהאומה [שד"ל, קאסוטו].
הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהכתוב עוסק בנוכרים. המילה תושב מכוונת ל"גר תושב", נכרי שחי בארץ ישראל וקיבל עליו את שבע מצוות בני נח, ובכללן איסור עבודה זרה [רש"י, רלב"ג, חזקוני, תורה תמימה, רש"ר הירש]. המילה שכיר מתייחסת לנכרי העובד אצל ישראל ונשכר למספר ימים, ואף שהוא אוכל בבית אדוניו ונחשב כחלק מבני הבית, השתתפותו בקרבן נאסרה [שד"ל, ביאור שטיינזלץ, רש"ר הירש].
לאור העובדה שפסוק אחר כבר אוסר על כל ערל לאכול מן הפסח, מתעוררת השאלה מדוע יש צורך למעט במפורש תושב ושכיר נכרים. על כך משיב רש"י כי מדובר במקרה ייחודי של נכרים שנימולו, כגון ערבי או גבעוני. למרות שהם נימולו פיזית, ואולי אף מכוונים את ליבם לשמים, הם עדיין נחשבים לנכרים ואסורים באכילה [רש"י, דברי דוד]. מנגד, הרמב"ן חולק בתוקף על פירוש זה, שכן לדעתו התלמוד קובע שאומות אלו נחשבות לערלות לכל דבר. לפיכך, הוא מפרש שהכתוב עוסק בנכרי שנמצא בתהליך גיור, כלומר הוא כבר נימול אך טרם טבל במקווה, ולכן אכילתו נאסרה [רמב"ן, ביאור יש"ר]. מפרשים אחרים נחלצים להגנת שיטת רש"י ומסבירים כי בהלכות הפסח הקריטריון הקובע הוא המילה הפיזית, ולכן היה צורך בפסוק מיוחד כדי לאסור אותם מפורשות [מזרחי, גור אריה, מלבי"ם]. זווית נוספת לדרשת הכתוב מלמדת כי המילה "בו" באה למעט גם יהודי שהמיר את דתו [תורה תמימה].
היבט נוסף העולה מן המפרשים נוגע למידת השליטה של הישראל על העובדים שתחתיו. בניגוד לעבד כנעני הקנוי לאדוניו קניין עולם, אשר האדון רשאי למולו ולהאכילו מן הפסח, תושב ושכיר אינם קנויים בגופם לישראל. משום כך, אין לבעל הבית רשות לשלוט בהם ולכפות עליהם את המילה, וממילא נאסר עליהם לאכול מן הקרבן [העמק דבר, רלב"ג].
בניגוד מוחלט לכל הדעות הללו, קיימת גישה פרשנית הסבורה כי הכתוב כלל אינו עוסק בנכרים, אלא בישראלים. לפי קו מחשבה זה, תושב ושכיר הם למעשה עבדים עבריים או פועלים ישראלים. מאחר שהם אינם קנויים לאדונם קניין גוף מלא, הם אינם נחשבים אוטומטית כחלק ממשפחתו. לכן, הכתוב מחדש שאסור להם לאכול מקרבנו של בעל הבית, אלא אם כן הוא מנה ורשם אותם במפורש מראש כאוכלים בקרבן זה [אבן עזרא, בכור שור].