שמות, פרק י״ב, פסוק כ״ג

פרשת בא

Exodus 12:23Sefaria

וְעָבַ֣ר יְהֹוָה֮ לִנְגֹּ֣ף אֶת־מִצְרַ֒יִם֒ וְרָאָ֤ה אֶת־הַדָּם֙ עַל־הַמַּשְׁק֔וֹף וְעַ֖ל שְׁתֵּ֣י הַמְּזוּזֹ֑ת וּפָסַ֤ח יְהֹוָה֙ עַל־הַפֶּ֔תַח וְלֹ֤א יִתֵּן֙ הַמַּשְׁחִ֔ית לָבֹ֥א אֶל־בָּתֵּיכֶ֖ם לִנְגֹּֽף׃

ליל יציאת מצרים מביא עמו תנועה אלוהית כפולה: דין קשה למצרים וחסד מופלא לישראל. הלילה שבו נגזרת כליה על הבכורות הופך ללילה של שמירה והגנה קפדנית על בתי העברים.

המילה לִנְגֹּף משמעותה הכאה מתוך עברה וזעם, ולאו דווקא מכת מוות [ספורנו]. הפועל וּפָסַח מתפרש כחמלה ורחמים, או כפשוטו – דילוג וקפיצה מעל הבתים [רש"י], ויש המצביעים על משחק מילים צלילי בפסוק בין המילים וּפָסַח ל-הַפֶּתַח [קאסוטו]. הצירוף וְלֹא יִתֵּן משמעו לא יניח, לא ירשה ולא ייתן יכולת [אבן עזרא, שד"ל, רש"י, ביאור יש"ר], והמילה הַמַּשְׁחִית מכוונת לכוח מחבל ואומן של השחתה [הכתב והקבלה].

הציווי למרוח את הדם על המשקוף והמזוזות נועד להיות מעשה פומבי ומתריס. שחיטת הצאן, שנחשב לאלוהי המצרים, ומריחת דמו בחוץ לעיני כול, נועדו לעקור את האמונה המצרית מלב העם ולקבוע במקומה את יראת ה׳. הדם עצמו שימש סמל המבדיל בין החיים שניתנו לישראל לבין המוות שהונחת על שונאיהם [רבנו בחיי].

סוגיה מרכזית הנידונה בקרב הפרשנים היא זהותו של המכה. מצד אחד המסורת קובעת כי ה׳ בכבודו ובעצמו הכה את הבכורות, אך מצד שני הפסוק מזכיר את "המשחית". הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שאמנם ה׳ הוא שהכה את הבכורות, אך התלוו אליו כוחות של מלאכי חבלה, מעין תליינים של מלך, שהכו בשאר המצרים. ה׳ מנע מכוחות אלו להיכנס לבתי ישראל [רמב"ן, רבנו בחיי, חזקוני, דעת זקנים, פענח רזא]. גישה משלימה מסבירה כי כאשר ניתנת רשות למשחית לפעול בעולם בשעת מגפה, כוח הדין אינו מבחין באופן טבעי בין צדיק לרשע. לכן נדרשה התערבות אלוהית מיוחדת כדי לבלום את המשחית מלהיכנס לבתי ישראל [רקנאטי, רבנו בחיי].

ההגנה על בתי ישראל הייתה הכרחית במיוחד, משום שבאותו דור היו גם רשעים בישראל שעל פי שורת הדין היו ראויים להיענש בעידן של חרון אף. אולם, בזכותם של זקני הדור ותלמידי החכמים שהגנו על בני משפחתם הפשוטים, ניצלו כל יושבי הבית [העמק דבר].

מעבר להצלה ממכת הבכורות, התרחש באותו לילה נס נוסף החורג מדרך הטבע: ה׳ לא איפשר למשחית לפגוע אפילו בישראלים שהגיע זמנם הטבעי למות באותו לילה מסיבות רגילות, כדי שלא תהיה זעקה ובכי בשום בית בישראל והם יוכלו לצאת לגאולה מתוך שמחה שלמה [נחלת יעקב]. המעבר האלוהי במצרים פעל בשני מישורים מנוגדים בו זמנית: בעוד שעל המצרים הוא הנחית מכה ודין קשה, עבור בני ישראל הייתה זו הופעה של רחמים שהביאה להם רפואה והצלה [שפתי כהן].

רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״ל
פסוק כ״ב
פסוק כ״ד

נעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?

עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.

תרמו עכשיו

מה דעתכם על הפירוש?

התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!

ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.