רגע השיא של המכות מגיע באישון לילה, כאשר גאוותו של מלך מצרים נשברת לחלוטין. מילותיו של פרעה בפסוק קצרות ומקוטעות, כמו אדם שאחוז באימה נוראה ומתקשה לדבר בנחת [קאסוטו]. הכתוב מציין כי פרעה קרא לְמֹשֶׁה וּלְאַהֲרֹן לַיְלָה. השימוש באות למ"ד במילה לְמֹשֶׁה (במקום "אל משה") מעיד על ריחוק, ומלמד שפרעה נאלץ לצאת בעצמו ולחזר על פתחי העיר בחשכה, כשהוא צועק ומחפש היכן משה ואהרן שוהים [רש"י, מלבי"ם, גור אריה]. יציאתו העצמאית של פרעה בלילה נועדה לעקוף את גזירתו שלו, כאשר איים בעבר על משה "אל תוסף ראות פני", וכעת בחסות החשכה פניו אינם נראים [אור החיים, שפתי כהן]. בנוסף, משה ואהרן היו מנועים מלצאת אליו, שכן הצטוו מפי ה' שלא לצאת מפתח ביתם עד הבוקר [רמב"ן, אור החיים]. הפרשנים מסכימים כי אמנם היציאה הפיזית ממצרים התרחשה רק בבוקר שלמחרת, אך הגאולה, שחרור העבדים ומתן הרשות לצאת, התבצעו בלילה הזה [רמב"ן, פענח רזא, טור הארוך].
קריאתו של פרעה קוּמוּ צְּאוּ מִתּוֹךְ עַמִּי מהווה שחרור רשמי מעבדות, רגע שבו הפכו מעבדי פרעה לעבדי ה' [תורה תמימה, פרדס יוסף]. המילה קוּמוּ מסמלת מעבר לקומה זקופה של בני חורין [אור החיים]. המילה צְּאוּ מופיעה במקור עם דגש חזק, המלמד כי פרעה לא רק אישר את יציאתם בדיבור פשוט, אלא צעק זאת בגערה ובקול מחריד, כגירוש בכוח [העמק דבר, קיצור בעל הטורים]. הדרישה לצאת מִתּוֹךְ עַמִּי מדגישה פרידה מוחלטת והינתקות מהעם המצרי [רש"ר הירש, העמק דבר]. משה אף דרש מפרעה להכריז בקול רם "כולכם בני חורין", וה' הגביר את קולו של פרעה כך שנשמע בכל ארץ מצרים [הדר זקנים].
בפנותו אל היוצאים, פרעה מפרט: גַּם־אַתֶּם גַּם־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. יש המפרשים כי גַּם־אַתֶּם מכוון לגברים, בעוד בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מתייחס לטף ולנשים [רש"י, משכיל לדוד]. מנגד, יש הסבורים שפרעה פונה ישירות למשה ואהרן ואומר להם שגם הם, המנהיגים שלא היו משועבדים, מגורשים כעת יחד עם העם [רמב"ן, ברכת אשר]. עצם השימוש בתואר בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מהווה נקודת מפנה דרמטית. בעבר פרעה זלזל בהם וכינה אותם בלעג בשם הסתמי "עם", אך כעת הוא מכיר בהם כאומה נבחרת ומשתמש בשמם המפואר, כהודאה בכך שהם נחלת ה' [הכתב והקבלה, ביאור יש"ר].
בסוף דבריו, פרעה נכנע ואומר: וּלְכוּ עִבְדוּ אֶת־ה' כְּדַבֶּרְכֶם. המילה כְּדַבֶּרְכֶם מבטלת במחי יד את כל התנאים וההגבלות שניסה פרעה להציב במכות הקודמות; כעת הכל ייעשה בדיוק כפי שמשה דרש [רש"י, קאסוטו, מלבי"ם]. עם זאת, חלק מהפרשנים מזהים כאן לשון דיפלומטית וכפולה: פרעה עדיין נאחז במילים כְּדַבֶּרְכֶם בתקווה שמדובר רק ביציאה לשלושה ימים לעבודת קורבנות כפי שביקשו בתחילה, ולא בעזיבה מוחלטת [שפתי כהן, ברכת אשר, אבן עזרא]. בסופו של דבר, בקשתו שיעבדו את ה' נועדה לפייס את האלוהים, בתקווה שקורבנותיהם ותפילתם יסירו מעליו את הפורענות והמוות [רש"ר הירש, מלבי"ם].