יציאת מצרים מציגה אירוע חסר תקדים בהיסטוריה האנושית, בו אומה שלמה נולדת ויוצאת לדרך ברגע אחד. יציאה בו־זמנית של מיליוני בני אדם, שהיו מפוזרים ברחבי מצרים, ללא אמצעי תקשורת כלשהם, מהווה נס לוגיסטי עצום הממחיש את השגחת ה' [ברכת אשר על התורה]. המספרים העצומים מדגישים את התגשמות ההבטחה האלוהית ליעקב, להפוך את משפחתו הקטנה לגוי גדול [רלב"ג].
המסע מתחיל כאשר וַיִּסְעוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מֵרַעְמְסֵס, שהייתה מחוז מגוריהם ונקודת הריכוז שבה השתעבדו [חזקוני, שטיינזלץ]. הניקוד הייחודי של המילה מלמד כי מדובר בשם של מחוז שלם ולא בעיר עצמה [אבן עזרא, מנחת שי, ביאור ישר]. משם הם פנו סֻכֹּתָה, אל עבר סוכות, עיר הסמוכה לגבול. התוספת של האות ה"א בסוף המילה מחליפה את הצורך באות למ"ד בתחילתה [אבן עזרא, חזקוני, קאסוטו]. הפרשנים מציינים את הפלא שבמסע זה: הכתוב מדלג על תיאורי חניה בדרך, כדי ללמד שהמרחק העצום נגמא כהרף עין, כאילו נישאו על כנפי נשרים [רש"י, משכיל לדוד, שפתי חכמים]. בשל החיפזון והכאוס ביציאה, בני ישראל יצאו מעורבבים ולא יכלו להיספר, ורק כשהגיעו לסוכות עמדו על מניינם [העמק דבר].
הכתוב מתאר את גודל האומה כְּשֵׁשׁ מֵאוֹת אֶלֶף. השימוש בכ"ף הדמיון מצביע על כך שהמספר אינו מדויק לחלוטין. יש הרואים בכך מספר עגול טיפוסי שנועד להמחיש כמות אדירה [קאסוטו], בעוד אחרים מסבירים כי היה חסר בדיוק אדם אחד למספר זה, וה' כביכול נכנס והשלים את המניין בעצמו [רבנו בחיי, תולדות יצחק]. קבוצה זו מוגדרת כרַגְלִי, מונח קיבוצי המתאר חיל רגלים או המון צועד [רש"ר הירש, נתינה לגר].
המניין התמקד בהַגְּבָרִים, הזכרים. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שמדובר בגברים מבן עשרים שנה ומעלה, גיל היציאה לצבא, כפי שמשתקף במפקדים המאוחרים יותר במדבר [רש"י, שפתי חכמים, גור אריה, שד"ל, ביאור ישר]. מנגד, ישנה דעה כי המניין כלל כל מי שמוגדר איש, החל מגיל שלוש עשרה [הכתב והקבלה]. אזכור הגברים בלבד נועד להדגיש את אלו הראויים למלחמה [ביאור ישר], או לחלופין, להוות ניגוד לדרישתו הקודמת של פרעה שרק הגברים ייצאו, ולהראות שכעת כולם יוצאים יחד [קאסוטו].
המספר העצום הזה נמנה לְבַד מִטָּף. המילה טף נגזרת מהשורש ט.פ.ל (טפל, משני), והיא משמשת כמונח כולל לנשים, זקנים וילדים שלא נכללו בספירה המרכזית [העמק דבר, שטיינזלץ]. אף אם קבוצת הגברים נמנתה רק מגיל עשרים, הכתוב משתמש במילה טף כדי לתאר את כלל הנותרים, משום שהילדים הקטנים היוו את הרוב המוחלט בקבוצה זו [גור אריה, רש"ר הירש]. הנשים אינן מוזכרות במפורש משום שמספרן היה שווה למספר הגברים ואף למעלה מכך [אבן עזרא].
כאשר מחשבים את כלל האוכלוסייה יחד עם הטף והנשים, מגיעים למספר של למעלה משני מיליון נפש. גידול דמוגרפי כה עצום משבעים נפש בלבד בתוך מאות שנים בודדות הוא תופעה פלאית. אף שחוקרים וסופרים קדמונים ניסו להסביר זאת בדרכים טבעיות, כגון סגולות מי הנילוס המעודדים ריבוי לידות של תאומים ושלישיות המאפיין את אזור מצרים, המסקנה הברורה היא שמדובר בהשגחה אלוהית ישירה. ברכת ה' היא ששמרה על בריאותם, הצילה את הילדים מפגעים, והעמידה מהם אומה עצומה המוכנה לרשת את הארץ [שד"ל].