רגע לפני המאורעות הגדולים של מכת בכורות ויציאת מצרים, הכתוב עוצר את שטף העלילה כדי לתאר רגע של השלמה והכנה. העם מקבל את ההוראות המורכבות לקראת הגאולה, וניגש לבצע אותן בדייקנות ובמסירות [קאסוטו].
המילים וַיֵּלְכוּ וַיַּעֲשׂוּ מעוררות שאלה על לוח הזמנים, שהרי הציווי ניתן להם בראש חודש, ואילו לקיחת השה ושחיטתו התבצעו רק בימים העשירי והארבעה עשר בחודש. הפרשנים מסבירים כי ברגע שבו עם ישראל קיבל על עצמו את קיום המצווה, הכתוב מחשיב זאת כאילו המעשה כבר נעשה באותו הרגע [רש"י, גור אריה, תורה תמימה, דברי דוד]. פעולת העשייה המעשית הייתה היציאה מלפני משה וההליכה אל הצאן כדי לקחת את השה לקראת הקרבת הפסח [רמב"ן, אבן עזרא, הטור הארוך, ביאור יש"ר]. יש המציינים כי העשייה הכפולה רומזת לשתי מצוות שקיימו במקביל, הקרבת הפסח ומצוות המילה שהייתה תנאי לאכילתו [קיצור בעל הטורים, מגלה עמוקות].
השימוש בפועל "וילכו" אינו מקרי. רוב הפרשנים מסכימים כי התורה ציינה במפורש את ההליכה כדי ללמד שניתן שכר נפרד על עצם ההכנה, המאמץ וההליכה לקראת המצווה, בנוסף לשכר על העשייה עצמה [רש"י, רמב"ן, הטור הארוך, העמק דבר, תורה תמימה, ברכת אשר]. העובדה שהכתוב נוקט בביטוי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, ולא "כל בני ישראל", מדגישה שלא כל העם היה צריך לעסוק בהכנות הפיזיות, אלא רק אלו שהדבר נדרש מהם [העמק דבר].
הפסוק ממשיך ומדגיש כי העם פעל כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה'. כפילות הלשון בסוף הפסוק, כֵּן עָשׂוּ, נועדה לשבח את בני ישראל על כך שביצעו את המצווה בשלמות, מבלי להחסיר אף פרט או דקדוק מההוראות שקיבלו [רמב"ן, אבן עזרא, הטור הארוך, ביאור שטיינזלץ], והוכיחו שפעלו מתוך ציות מוחלט לה' ולא על פי הבנתם האישית [אור החיים]. ציות זה כלל גם את קבלת התורה שבעל פה שהועברה למון העם דרך הזקנים [העמק דבר, רש"ר הירש]. שבח נוסף טמון באומץ לבם של ישראל, שהלכו לשחוט את השה, שהיה אלוהי המצרים, ללא פחד ומתוך ביטחון מלא בה' למרות הסכנה [שפתי חכמים, גור אריה].
גישה מרכזית נוספת בקרב הפרשנים היא שהמילים כֵּן עָשׂוּ באות ללמד שגם משה ואהרון עצמם קיימו את מצוות הפסח [רש"י, רמב"ן, הטור הארוך]. חידוש זה נחוץ, שכן היה מקום לחשוב שהם פטורים מהמצווה מכמה סיבות. ראשית, הם השתייכו לשבט לוי שלא היה משועבד במצרים, ולכן לכאורה לא נזקקו לזכר הגאולה מהשעבוד [תורה תמימה, שפתי חכמים, דברי דוד]. שנית, בהיותם הגואלים ושלוחי ה', ייתכן שלא היו צריכים לבצע את פעולת הנגאלים [גור אריה]. לבסוף, הפסח נועד לתת זכויות לעם כדי שייגאלו, ולמשה ואהרון כבר היו זכויות רבות משל עצמם [משכיל לדוד, חתם סופר].
אף על פי כן, משה ואהרון לא התנשאו על העם. הם משכו את הצאן ושחטו אותו בעצמם [העמק דבר], והשתתפו במצווה מתוך שמחה ושותפות עם הציבור [חתם סופר, פרדס יוסף]. ציון בני ישראל לפני משה ואהרון בפסוק בא ללמד מסר עמוק, בקיום מצוות ה' אין מעמדות, ומי שמזדרז לעשות את רצון ה' באהבה, הוא הקודם והחשוב [חתם סופר].