שמות, פרק י״ב, פסוק ל״א

מלך מצרים אחוז האימה משוטט בחשכה ומחזר על פתחי העיר כשהוא צועק לְמֹשֶׁה וּלְאַהֲרֹן לַיְלָה, שכן הם הצטוו להישאר בבתיהם והוא עצמו נשבע בעבר שלא יראה עוד את פניהם. בקול מחריד ובמילים מקוטעות הוא משחרר אותם רשמית מעבדות, כשהוא פוקד עליהם להזדקף כבני חורין ולהתנתק לחלוטין מהעם המצרי באומרו קוּמוּ צְּאוּ מִתּוֹךְ עַמִּי. לראשונה הוא חדל לזלזל בהם ומכיר בהם כאומה נבחרת, כאשר הוא מגרש את המנהיגים יחד עם העם כולו וקורא להם גַּם־אַתֶּם גַּם־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. פרעה נכנע ומבטל את כל הגבלותיו הקודמות בבקשו וּלְכוּ עִבְדוּ אֶת ה' כְּדַבֶּרְכֶם, בתקווה שתפילתם תסיר מעליו את סכנת המוות, אף שייתכן כי בלשונו הדיפלומטית הוא עדיין מייחל שיצאו לשלושה ימים בלבד.