שמות, פרק י״ב, פסוק ז׳

מריחת דם הקורבן על מסגרת הפתח מסמלת את ההתנתקות מאלילי מצרים ואת הכניסה תחת הגנתו של ה'. הציווי וְלָקְחוּ מִן הַדָּם דורש איסוף אקטיבי של הדם אל תוך כלי, כדי לתת אותו עַל שְׁתֵּי הַמְּזוּזֹת, שהן העמודים הזקופים של הפתח, וְעַל הַמַּשְׁקוֹף, שהוא הקורה העליונה. מריחת הדם נעשתה בסתר בתוך הבית כאות למלאך המשחית, או בחוץ כהפגנה פומבית נגד המצרים, אך בשני המקרים נועדה להצהיר שההגנה האמיתית לבית באה מאת ה'. פעולה זו חלה עַל הַבָּתִּים אֲשֶׁר יֹאכְלוּ אֹתוֹ בָּהֶם, כלומר על מבנים הראויים למגורי אדם, כאשר מותר למספר משפחות לחלוק את אכילת הקורבן בבתים נפרדים כל עוד אינן עוברות מבית לבית במהלך הסעודה.