וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן כדי למסור דרכם את המצווה הראשונה לעם ישראל, שנועדה לעקור אותם מהתפיסה המצרית ולייסד עבורם לוח זמנים עצמאי. אהרן צורף לדיבור כאות כבוד על שותפותו במופתים ומשום שהמצווה דורשת נוכחות של שניים, אף שיש המסבירים כי הדיבור ניתן למשה כדי שיעבירו לאהרן. הציון כי הנבואה התרחשה בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם מסווג את מיקום המצוות, ומדגיש כי ה' ירד אל הטומאה מחוץ לארץ ישראל מתוך חיבה לעמו כדי לגאול אותם, אך התגלה מחוץ לעיר המלאה באלילים. בסיום, המילה לֵאמֹר מנחה אותם לא להמתין, אלא לצאת ולהעביר את הציווי החדש לעם באופן מיידי.
שמות, פרק י״ב, פסוק א׳
פרשת בא
וַיֹּ֤אמֶר יְהֹוָה֙ אֶל־מֹשֶׁ֣ה וְאֶֽל־אַהֲרֹ֔ן בְּאֶ֥רֶץ מִצְרַ֖יִם לֵאמֹֽר׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.