שמות, פרק י״ב, פסוק כ״ו

העברת המסורת מדור לדור תוביל בוודאות לעימות שבו יֹאמְרוּ אֲלֵיכֶם בְּנֵיכֶם דברי התרסה כלפי טקסי הפסח. בקריאתם מָה הָעֲבֹדָה הַזֹּאת לָכֶם, הבנים תוהים על תכליתו של פולחן חריג זה, שאינו קשור לעונה חקלאית ואינו מיועד לכפרה כבשאר הקרבנות. השימוש בפועל יֹאמְרוּ במקום "ישאלו", יחד עם המילה לָכֶם שבה הם מוציאים את עצמם מן הכלל, מעידים על דור מנוכר שקבע את עמדתו מראש ולועג למצוות ה'. מכיוון שאין זו שאלה של תלמיד המבקש ללמוד, המענה הראוי להם אינו הסבר ענייני על מהות הקרבן, אלא הבהרה תקיפה שאילו היו במצרים, הם לא היו נגאלים.