תארו לעצמכם שאתם יושבים יחד סביב שולחן החג, ופתאום מישהו קם ואומר משהו קצת מזלזל. התורה מספרת לנו שבעתיד יהיו בנים שיראו את המנהגים המיוחדים של חג הפסח וישאלו מָה הָעֲבֹדָה הַזֹּאת. למה הם שואלים דווקא על זה? כי עבודת הפסח שונה מאוד מכל שאר החגים והקרבנות. היא לא קשורה לעונות השנה בטבע, וכל משפחה עושה אותה בנפרד, ולכן זה נראה להם משונה.
אבל שימו לב למילה נוספת שהם אומרים: לָכֶם. הבן הזה אומר "לכם" ולא "לנו". הוא מוציא את עצמו מהכלל ולא מרגיש חלק מהמשפחה או מעם ישראל. התורה גם משתמשת במילה יֹאמְרוּ במקום לכתוב "ישאלו". זה מלמד אותנו שהבן הזה לא באמת תלמיד שרוצה ללמוד או להבין. הוא בא מראש כדי ללעוג, והוא אפילו לא מזכיר את שמו של ה׳.
בהגדה של פסח אנחנו קוראים לבן הזה "הבן הרשע". מכיוון שהוא לא באמת מחפש תשובה, אנחנו לא מסבירים לו את ההלכות הרגילות של החג. במקום זה, אנחנו עונים לו בצורה שנועדה לעורר אותו למחשבה: אנחנו מזכירים לו שכדי להינצל ממצרים, היינו צריכים לעשות את רצון ה׳ ולהיות חלק מהעם. מי שבוחר לנתק את עצמו לגמרי מכולם ולזלזל במצוות, לא היה יכול להיגאל ולצאת ממצרים יחד עם כולם.