שמות, פרק י״ב, פסוק כ״ה

יצא לכם פעם להתכונן לטיול ארוך ולדמיין מה תעשו כשתגיעו סוף סוף ליעד? רגע לפני שבני ישראל יוצאים ממצרים, משה מסתכל קדימה אל העתיד הרחוק, אל הרגע שבו הם יגיעו לארץ ישראל ויחיו בה בשקט ובשלווה. הוא מסביר להם שהמילים וְהָיָה כִּי־תָבֹאוּ אֶל־הָאָרֶץ מלמדות שחגיגת חג הפסח היא לא משהו שעושים רק פעם אחת בלילה של היציאה ממצרים, אלא טקס זיכרון חשוב שימשיכו לקיים תמיד כשיכנסו לארץ. התוכנית המקורית של ה' הייתה שהם ייכנסו לארץ מיד, אבל בגלל טעויות שהם עשו בדרך, המסע התעכב ארבעים שנה במדבר. לכן, חוץ מפעם אחת מיוחדת שבה ה' ביקש מהם לחגוג במדבר, הם חיכו עד שהגיעו לארץ ישראל כדי להתחיל לקיים את המצווה הזו באופן קבוע. המילים כַּאֲשֶׁר דִּבֵּר מזכירות שה' ייתן להם את הארץ בדיוק כפי שהבטיח. זה מלמד אותנו שהגאולה האמיתית והשלמה קורית רק כשנמצאים בארץ ישראל, ולכן שם הכי מתאים לחגוג את חג החירות. בסוף, משה קורא לקרבן הפסח אֶת־הָעֲבֹדָה הַזֹּאת. למה דווקא המילה עבודה? יש כאן מסר מיוחד מאוד: בני ישראל מחליפים את העבודה הקשה והמרירה שהם עבדו בתור עבדים במצרים, בעבודה משמחת של ה'. זה הרגע המרגש שבו הם הפכו מעבדים של פרעה לאנשים חופשיים שבוחרים באהבה לעבוד את ה'.