שמות, פרק י״ב, פסוק ל״ה

עוד לפני ליל מכת בכורות והיציאה החפוזה, וּבְנֵי־יִשְׂרָאֵל עָשׂוּ את המוטל עליהם וביקשו רכוש ישירות משכניהם המצריים. המעשה התבצע כִּדְבַר מֹשֶׁה, מתוך ציות להוראתו ולא מתוך תאוות בצע, תוך פנייה מחושבת של עשירים לעשירים. וַיִּשְׁאֲלוּ מִמִּצְרַיִם כְּלֵי־כֶסֶף וּכְלֵי זָהָב וּשְׂמָלֹת, כאשר הבגדים נחשבו יקרים ומשמעותיים במיוחד, בין אם כי שובצו בהם מתכות יקרות ובין משום שהמצרים הסכימו להשאילם אף שידעו שייהרסו. בני ישראל הקפידו לקחת רק בגדים המותרים להם וצררו בתוכם את הכלים, ולקיחת רכוש זו היא שגרמה לבסוף למצרים לרדוף אחריהם עד לים סוף.