שמות, פרק י״ב, פסוק מ׳

תקופת וּמוֹשַׁב בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יָשְׁבוּ בְּמִצְרָיִם אינה מציינת רק את השהות הפיזית בארץ זו, אלא מתארת מצב מתמשך של מגורים כגרים חסרי נחלה שהחל עוד בימי האבות. מניין הזמן של שְׁלֹשִׁים שָׁנָה וְאַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה מחושב החל מההבטחה לאברהם או מיציאתו ממולדתו, ומצרים מוזכרת לבדה משום שהייתה עיקר השעבוד. מנגד, יש המבינים את הפסוק כפשוטו ומסבירים שהגזירה המקורית הייתה לארבע מאות שנה בלבד, אך התארכה בשלושים שנים נוספות כעונש על חטאי העם. בסופו של דבר, ה' גאל את ישראל ברגע המדויק שנקבע, שכן שהות של רגע נוסף הייתה מובילה לשקיעתם בטומאה ללא כל אפשרות להיגאל.