שמות, פרק י״ב, פסוק מ״א

היציאה מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם הייתה התגשמות מדויקת של תוכנית אלוהית שנקבעה מראש, והתרחשה בדיוק מִקֵּץ שְׁלֹשִׁים שָׁנָה וְאַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה. מניין זה החל עוד מברית בין הבתרים ולידת יצחק, אך יש הסבורים ששלושים השנים נוספו כעונש על רצון העם להשתקע במצרים, עיכוב המרומז במילת הצער וַיְהִי. הגאולה אירעה בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה, ללא כל עיכוב ובמהלך יום אחד מובחן ורב משמעות, ויש המפרשים שהדבר קרה בעיצומו של יום ולאור השמש כדי להפגין יציאה גלויה ולא בריחה. היוצאים מכונים צִבְאוֹת ה' משום שלא היו המון פליטים, אלא אומה מאורגנת שהתאחדה מרצון חופשי ובשמחה כדי לעשות את רצון בוראה, יחד עם מלאכי השרת שליוו והגנו עליהם.