לקראת היציאה ממצרים, ה' מגדיר למשה ולאהרן את גבולות הקהילה השייכת לבריתו, וקובע כי זֹ֖את חֻקַּ֣ת הַפָּ֑סַח הנוהגת לאותו דור ולדורות. התנאי המרכזי הוא שכׇּל־בֶּן־נֵכָ֖ר פסול מהשתתפות, מונח המתייחס לאדם זר לעם ישראל, וכן לכל יהודי שמעשיו התנכרו לה' והוא כפר או המיר את דתו. איסור זה נכתב במפורש כדי להדגיש שאפילו אדם שנימול פיזית, כגון גוי או יהודי מומר, אינו רשאי לאכול מהקרבן. ההוראה לֹא־יֹ֥אכַל בּֽוֹ, שמשמעה לא יאכל ממנו, מזהירה למעשה את בני ישראל שלא להאכיל מבשר הפסח אדם שאינו ראוי לכך.
שמות, פרק י״ב, פסוק מ״ג
פרשת בא
וַיֹּ֤אמֶר יְהֹוָה֙ אֶל־מֹשֶׁ֣ה וְאַהֲרֹ֔ן זֹ֖את חֻקַּ֣ת הַפָּ֑סַח כׇּל־בֶּן־נֵכָ֖ר לֹא־יֹ֥אכַל בּֽוֹ׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.