שמות, פרק י״ב, פסוק ל״ט

בני ישראל וַיֹּאפוּ אֶת הַבָּצֵק כעֻגֹת מַצּוֹת, כלומר חררות בצק שטוחות, כִּי לֹא חָמֵץ והעיסה לא הספיקה לתפוח עקב קור הלילה או הלישה המתמדת בדרך. הכתוב מסביר כִּי גֹרְשׁוּ מִמִּצְרַיִם וְלֹא יָכְלוּ לְהִתְמַהְמֵהַּ, כך שבין אם התכוונו לאפות מצות כציווי ה' ונאלצו לעשות זאת בחיפזון מחוץ לבתיהם, ובין אם תכננו להכין לחם רגיל והגירוש הפתאומי מנע זאת, המציאות כפתה עליהם אפייה מהירה. העובדה כי וְגַם צֵדָה לֹא עָשׂוּ לָהֶם מוכיחה שיציאת מצרים לא הייתה מרד אנושי מתוכנן, אלא מהלך אלוהי פתאומי לחלוטין. חוסר ההכנה הפיזית למסע הארוך מבטא את אמונתם המוחלטת של העם, שיצאו אל המדבר ללא מזון מתוך ביטול עצמי והליכה שלמה אחר ה'.