שמות, פרק י״ב, פסוק ל״ט

פרשת בא

Exodus 12:39Sefaria

וַיֹּאפ֨וּ אֶת־הַבָּצֵ֜ק אֲשֶׁ֨ר הוֹצִ֧יאוּ מִמִּצְרַ֛יִם עֻגֹ֥ת מַצּ֖וֹת כִּ֣י לֹ֣א חָמֵ֑ץ כִּֽי־גֹרְשׁ֣וּ מִמִּצְרַ֗יִם וְלֹ֤א יָֽכְלוּ֙ לְהִתְמַהְמֵ֔הַּ וְגַם־צֵדָ֖ה לֹא־עָשׂ֥וּ לָהֶֽם׃

תארו לעצמכם שמודיעים לכם שעליכם לארוז הכול ולצאת מיד למסע ארוך במקום לא מוכר, בלי שום זמן להתכונן. זה בדיוק מה שקרה לבני ישראל ברגע היציאה ממצרים. הם כל כך מיהרו וגורשו בבהלה, עד שהם נאלצו לקחת איתם את הבצק שהכינו לדרך לפני שהספיק לתפוח. לכן, הם אפו מהבצק עֻגֹת מַצּוֹת, כלומר פיתות שטוחות וקשות של בצק שלא תפח. התורה מסבירה שזה קרה כִּי לֹא חָמֵץ, עובדה פשוטה שהבצק לא הספיק להפוך לחמץ בגלל החיפזון הגדול. בהמשך, התורה מוסיפה משפט מיוחד ומספרת שוְגַם צֵדָה לֹא עָשׂוּ לָהֶם. המילה צידה פירושה אוכל למסע, והמשפט הזה מגלה לנו משהו נפלא וחשוב על בני ישראל. למרות הגירוש הפתאומי, הם לא התלוננו ולא שאלו איך יצאו למדבר שומם בלי אוכל מוכן. במקום זאת, הם הפגינו אמונה שלמה בה' ובמשה, והלכו אחריהם למדבר בעיניים עצומות מתוך ביטחון מלא שה' ידאג להם.


רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״ל
פסוק ל״ח
פסוק מ׳

נעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?

עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.

תרמו עכשיו

מה דעתכם על הפירוש?

התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!

ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.