שמות, פרק י״ב, פסוק כ״ד

הפיכת אירוע ההצלה במצרים למסורת נצחית מתבצעת על ידי הנחלת זיכרון הגאולה מאב לבן. החובה וּשְׁמַרְתֶּם אֶת הַדָּבָר הַזֶּה אינה מכוונת לפעולות הזמניות של אותו הלילה, כמו מריחת הדם, אלא לעצם עשיית קורבן הפסח וציון החג. המעבר מלשון רבים ללשון יחיד במילים לְחָק לְךָ וּלְבָנֶיךָ מלמד כי המצווה מוטלת על האומה כולה במשותף ועל כל אדם בביתו הפרטי, תוך הבחנה בין דור יוצאי מצרים לדורות הבאים. המנהגים הייחודיים נועדו לעורר את סקרנות הבנים ולגרום להם לשאול שאלות, כדי שיבינו את הבטחת ההגנה של ה'. קיום המצווה עַד עוֹלָם דורש כוונה טהורה, שכן עשיית הפסח שקולה לקבלת עול כל המצוות כולן.